מילר נ' ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

החלטה

לפני בקשה מטעם הנתבעת בהליך העיקרי (להלן: "המבקשת") להורות כי המסמכים הרפואיים מיום 7.9.11, 25.3.12, 8.10.06 ו- 29.12.09 לא יועברו למומחים הרפואיים, ואם הועברו להורות למומחים להתעלם מהם בעת עריכת חוות  דעתם.

בנמקו את הבקשה טען בא כוח המבקשת, כי המסמכים האמורים מהווים חוות דעת רפואית, אשר המצאתם למומחי בית משפט אסורה על פי דין. לטענתו, הגם שהמכתבים אינם נושאים כותרת של חוות דעת רפואית, הואיל ותוכנם מכילים נתונים המובאים בחוות דעת רפואית, יש לראותם ככאלה, בהיותם כוללים אבחנות, תיאור הסימפטומים ומסקנות, במובחן ממסמך רפואי בדבר טיפול רפואי.

בא כוח המשיבה התנגד לבקשה. לטענתו, אין לראות במכתבים משום חוות דעת רפואית, שכן  באף אחד מן המכתבים אין קביעת נכות, או כל סממן המאפיין חוות דעת רפואית.

בתשובה לתגובה חזר בא כוח המבקשת על טענותיו בבקשה, בהוסיפו כי אין צורך כי תהיה קביעת נכות מפורשת. כל שנדרש הוא, כי המסמכים הינם מסמכים "מוזמנים" אשר נערכו בעקבות פנייה שלא נועדה לצורך הטיפול הרפואי אלא לצורך תביעה.

דיון והכרעה

תקנה 8 (א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים (מומחים) תשמ"ז- 1986 קובעת בזו הלשון:

"...ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל,

המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות

שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת,

ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית."

כב' השופט ריבלין בספרו "תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה שלישית, גדין הוצאה לאור, תש"ס-1999, אומר לעניין זה:

"חרף הלשון הברורה, לכאורה, של ההוראה הכלולה בתקנה 8 הנ"ל, קו הגבול שבין המותר והאסור בהמצאה למומחה אינו ברור והצורך להביא בפני המומחה שנתמנה נתונים חיוניים מחייב לעתים הגמשה ביישום ההוראה".

באותם מקרים בהם נותר ספק בשאלה אם המדובר במסמך המותר בהמצאה למומחה ואם לאו, ייתן בית המשפט את דעתו, בין היתר, לשאלה אם המדובר במסמך שנערך על ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, לא ביוזמתם של בעלי הדין, ואשר משקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי. במקרים כאלה עשוי המידע האובייקטיבי הכלול במסמכים לגבור על חיווי הדעה המצוי בהם, באופן שיהיה במסמכים כדי לסייע למומחה בהחלטתו ולא יהא בהם כדי לפגוע בשיקול דעתו העצמאי.

כאמור, אין די בכך שבמסמך רפואי מצויים גם אלמנטים של חוות דעת כדי להביא לכלל מסקנה שהמסמך כולו הוא בגדר חוות דעת שהצגתה בפני מומחה אסורה. על בית המשפט לשקול שתי שאלות בבואו להכריע בגורל המסמך: האחת, אם האבחנות וההערכות שנכללו במסמך חרגו ממה שהיה דרוש לצורך סיכום הטיפול, והשנייה, אם ועד כמה עשויות האבחנות וההערכות שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו.

לאור האמור יש לבדוק כל מסמך ומסמך.

מסמך מיום 8.10.06: נערך ע"י פרופ' אלן רובינוב, מנהל היחידה לראומטולוגיה בבי"ח הדסה. המסמך מפרט את תלונותיה של המשיבה, את הבדיקות שנעשו לה וכן אבחנה. לא מצאתי מקום לפסול את המסמך הזה שכן הוא נערך בעקבות הבדיקה שנערכה למשיבה ולמטרת הטיפול במשיבה ויש לאפשר למומחה לקבל את המידע והתיעוד הרפואי הדרושים כדי שחוות דעתו תהיה עניינית ומקצועית. גם אם מצוינת במסמך האבחנה המשוערת, חזקה על המומחה שידע למיין את החומר ולהעבירו בכור ביקורתו האישית, על סמך הידע והניסיון המקצועי שלו ועל סמך הבנת תפקידו כמומחה בית המשפט.